יחיעם (אוניית מעפילים)

יחיעם
	אוניית המעפילים "יחיעם"
שם צופן	המושיע
ארגון	המוסד לעלייה ב'
קורות ההפלגה
מספר מעפילים	798
מפקד האונייה	אלי זוהר
גדעוני	חנה סרני
נתוני האונייה
הדחק	650 טון
שוקע	4.5 מטר
הנעה	מנוע דיזל Ansaldo 300 כ"ס, 360 סל"ד
מהירות	8.5 קשר

יחיעם הייתה אוניית מעפילים. נקראה על שם שיירת יחיעם אשר יצאה במרץ 1948 מנהריה לתגבר את קיבוץ יחיעם והותקפה על ידי צבא קאוקג'י.

תולדותיה

"אסמרלדה" – אוניית משא

"אסמרלדה" הייתה אוניית משא. נבנתה כנראה בשנות הארבעים של המאה ה-20.^{[דרושה הבהרה]} הייתה עשויה עץ ובעלת שני תרנים.

"יחיעם" – אוניית מעפילים

רכש והכנה

האונייה נרכשה על ידי המוסד לעלייה ב' באיטליה. הוכנה להפלגה על ידי פועלים מקומיים ומלווי האונייה. נבנו בה קונסטרוקציות עשויות צינורות ולוחות עץ לדרגשי לינה ל-850 בני אדם בתוך מחסן גדול. האונייה הייתה מצוידת בשתי סירות גומי ל-4 בני אדם כל אחת, ושתי סירות עץ ל-26 בני אדם, וכן צוידה ב-16 טון דלק, 22 טון מים ומזון ל-14 יום.

מפקד האונייה היה אלי זוהר מהפלי"ם, לצדו חיים סנש איש הפלי"ם אף הוא, והגדעונית הייתה חנה סרני. מכשיר הקשר שעמד לרשותם היה המקורי של האונייה. רב החובל וחמשת המלחים היו איטלקים, והמכונאי היה מתנדב אמריקני.

המעפילים

798 המעפילים היו מאורגנים בקבוצות על פי שיוך תנועתי, ולכל קבוצה היה אחראי משלה.

בנמל גאאטה שבאיטליה, עלו על סיפונה 236 מעפילים; חלקם הגיע אל הנמל בתחבורה יבשתית, וחלקם באונייה שיצאה מצרפת.

בלב ים עלו על סיפונה מהאונייה "נחשון" 562 מעפילים. חלקם היו חברי תנועות נוער ומפלגות: 59 - דרור בורוכוב, 30 - נוחם, 17 - השומר הצעיר, 21 - הנוער הציוני איחוד, 16 – פועלי ציון, 17 - נצ"ח, וכן 25 מצפון אפריקה, והשאר מרומניה, הונגריה ופולין.

במהלך ההפלגה היו בעיות סדר ומשמעת, וכן פרצו סכסוכים בין יוצאי אירופה לבין יוצאי צפון אפריקה.

ההפלגה

האונייה הפליגה ב-10 במרץ מפורמיה באיטליה. בזמן יציאתה לדרך כינויה היה "המושיע", ותחת שם זה הפליגה במשך רוב המסע. יומיים לפני הגעתה לארץ, ב-27 במרץ, יום המארב על שיירת יחיעם, קיבלה את השם "יחיעם".^[1]

נתיב השיט המתוכנן כלל את גאאטה, משם פנתה צפונה לאי מונטה כריסטו (Montecristo), מצר ספיאנצה (Sapienza), קאפו (Capo), כף ספאטה (Spatho) בצפון מערב כרתים, מפרץ מירבלו (Merabellou) צפון-מזרח כרתים, קפריסין וחיפה.

בין איטליה לקורסיקה ליד האי מונטה כריסטו, פגשה את אוניית המפעילים "נחשון" שנתקעה בלב ים עם מנוע מקולקל. בשעה 15:00 החלה ההעברה בים גלי, כששתי הספינות קשורות זו לזו. תוך שעתיים הסתיימה ההעברה, והיא המשיכה בדרכה.

ב-13 במרץ עלתה על שרטון צפונית לאנציו בגלל ערפל. בעזרת הרוח והמנוע, הצליחה להחלץ. עוד באותו לילה חזרה הספינה כדי להצטייד בדלק ובמפות במספנה שבה נעשו ההכנות.

ב-16 במרץ בבוקר שוב קרתה תקלה טכנית, והאונייה נאלצה לעגון בחוף במצר קאפו ספרטו ונטו (Capo Sparto Vento). בימים 17.3–22.3, עגנה האונייה בנמלים שונים במיצר וטופלה בהם. הנוסעים עלו לסיפון בשל החום, ועקב כך, ב-22 במרץ התפרסם בעיתונות המקומית מאמר על האונייה. האונייה נעצרה על ידי הצי האיטלקי. עדה סרני הפעילה את קשריה אצל השלטונות האיטלקים, ולאחר שעות אחדות קבלה האונייה מזון ודלק, ובשעות הלילה הוציאה אותה לים הפתוח גוררת.

ב-26 במרץ פרצה סערה, והאונייה נאלצה לעגון במפרץ מירבלו בכרתים לאחר תקלה במנוע. משמר החופים היווני עלה לסיפון ודרש לעכב את ההפלגה. הם חשדו כי הספינה עוסקת בהברחתם של קומוניסטים לאי. לבסוף תיקן הצוות את המנוע והאונייה שוחררה והפליגה לדרכה.

עימות עם הבריטים

ב-28 במרץ התגלתה לראשונה על ידי מטוס בריטי, שהופיע ב-11:30 וחזר לאחר חצי שעה. ב-14:00 התקרבה המשחתת R-35. היו חילופי דברים, הסיפון היה ריק. הבריטים דרשו להעלות חיילים על הסיפון. המלווים והמעפילים קבלו הנחיות למקרה של עימות עם הבריטים: לא להתנגד לבריטים בלב ים; על צוות המלווים של האונייה להתערב בין המעפילים בעת העימות.

בפועל בעת חילופי הדברים עם המשחתת, נאמר לבריטים כי האונייה מפליגה לתל אביב. הבריטים איימו לעלות לסיפון, ואז שונה הנתיב לחיפה, והוחלט לחבל במנוע. מכשירי הקשר הושלכו לים. המשחתת הבריטית נגחה באונייה והתרחקה. ב-19:30, נדרשה האונייה לעצור, כדי לאפשר לחיילים לעלות ואחר כך להתקדם עוד 4 מיל כדי להיכנס לתחום המים הטריטוריאליים.

ב-29 במרץ השכם בבוקר, עלו הבריטים תוך התנגדות. באותה עת היו בנמל 3 משחתות, ביניהן 'מאוריציוס' והסיירת 'איג'קס'.

הבריטים אילצו את המעפילים לרדת לנמל כדי לעבור לספינת גירוש. המעפילים היו תשושים וחלקם הורדו באלונקות. בסביבות השעה 10:30 הם הועלו לאוניית הגירוש 'אמפייר ריוויל' והאונייה הפליגה לקפריסין, שם הועברו המעפילים למחנה מעצר.